ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות פ"ת
|
940-07
08/07/2007
|
בפני השופט:
(בדימוס) שטרסמן גבריאל
|
- נגד - |
התובע:
1. יוסף תרוף - ת.ז. 003776832 2. טובה תרוף - ת.ז. 03874146
|
הנתבע:
איבריה נתיבי אויר ספרדיים - חברה זרה
|
פסק-דין |
התביעה
1. התובעים עמדו לטוס ארצה ממדריד במטוס של הנתבעת סמוך לחצות הלילה ב-3 ביולי 2006. הטיסה נדחתה והנוסעים שוכנו למשך הלילה בבית מלון וקיבלו ארוחה. בבוקר הודיעו להם שהטיסה תמריא בשעה 10:45 אך זו נתעכבה והם המריאו בשעה 14:00. האיחור כולו הסתכם במעט יותר משלוש עשרה שעות.
2. התובעים כעסו ועל כך הגישו תובענה זו. האיחור - טענו בכתב התביעה - גרם להם "אי נוחות רבה והתרגזויות, דבר שקלקל להם את ההנאה מהטיול בספרד." כמו כן טענו, שהשכימו אותם בשעה 07:00 כדי לצאת לנמל התעופה "בלי להתחשב ב[נוסעים]" והדבר נועד, לדעתם, "להקטין לחברה את התשלום למלון על חשבון אי הנוחות של הנוסעים".
3. במכתבם לנתבעת, שצורף לכתב התביעה, טענו התובעים כי "על פי התקנות, כל נוסע שטיסתו נדחתה בלמעלה מחמש שעות מכל סיבה שאינה כוח עליון, זכאי יהיה לפיצוי הולם" ועל כן תבעו 1,200 אירו.
4. התובעים לא ציינו באלו תקנות מדובר, אך צירפו תצלומים של כתבות באתר האינטרנט של YNET, שם דובר על תקנות "המחייבות את חברות התעופה מהמדינות החברות באיחוד האירופי" (להלן
התקנות).
ההגנה
5. בכתב הגנתה טענה הנתבעת טענות שונות. בעיקר הסתמכה הנתבעת על חוק התובלה האווירית, תש"ם-1950 (להלן
החוק), שהחיל בדין הישראלי את אמנת ורשה הדנה באיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה אוירית בינלאומית (להלן
האמנה).
6. סעיף 10 לחוק קובע:
"אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו."
7. הנתבעת טענה להלן, שחוסר תום הלב של התובעים בא לביטוי בכך, שבמכתבם לנתבעת תבעו כביכול לפי התקנות ושם נקבו בסכום של 600 אירו לאדם ואילו בכתב התביעה זינק גובה הפיצוי הנתבע ל-10,000 ש"ח (בכחמישים אחוז יותר מאשר תבעו במכתבם). הנתבעת לא הכחישה שהטיסה שבה היה על התובעים לטוס נתאחרה בקרוב לארבע-עשרה שעות.
8. העיכוב בטיסה נגרם מתקלות שונות בנמל התעופה של מדריד, לפי האמור בכתב ההגנה וכן עקב כך, שטייסי המטוס עברו את מכסת השעות המותרת והיה צורך להזעיק צוות אחר. הנתבעת טענה, כי נהגה בנוסעים - התובעים ורבים אחרים זולתם - באחריות ובהגינות.
9. בהמשך הסתמכה הנתבעת על סעיף 20 לאמנה, הקובע כי:
"(1) לא ישא המוביל באחריות אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היתה בידיו או בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם.
"(2) בהובלת טובין וכבודה לא ישא המוביל באחריות, אם יוכיח שהנזק נגרם כתוצאה מאשמה בטיסה, בהיגוי כלי הטיס או בניווט וכי מכל שאר הבחינות נקטו הוא, משמשיו וסוכניו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק."
10. עוד טענה הנתבעת, כי על פי החוזה בינה לבין הנוסעים - הלוא הוא כרטיס הטיסה - רשאי המוביל לשנות את מועדי הטיסה ללא הודעה מוקדמת.
11. לאור האמור לעיל טענה הנתבעת, שהיא פטורה מלפצות את התובעים בשל הוראות החוק, האמנה וכרטיס הטיסה.
12. מעבר לכך הפנתה הנתבעת את בית המשפט לאותן תקנות, שהתובעים הסתמכו עליהן לפי פרסום באתר אינטרנט (סעיפים 26-23 לכתב ההגנה), ומהן עולה, כי מדובר בחקיקה אירופית, שדברי החקיקה שלה חלים על מדינות השוק האירופי המשותף ואין להן תוקף משפטי בישראל.
13. מעבר לכך, ציטטה הנתבעת את התקנה שהתובעים חשבו עליה, מן הסתם, והנוסח שלה דומה לנוסח בחוק ובאמנה, כפי שהובאו לעיל. עוד ציינה, כי התקנה מתייחסת לטיסה שבוטלה ולא לטיסה שנתאחרה.